ביום חמישי: ועידת התמימים השניה בגאומ"ש

 ועידת התמימים השניה המאורגנת על ידי איגוד תלמידי הישיבות העולמי, תתקיים ביום חמישי הקרוב - כ"ד ניסן, בקמפוס "בני עקיבא" בנחלים, במהלה ישמעו התמימים אודות תפקידם של חיילי בית דוד, במילוי שליחותם ובפרט בשליחות היחידה ● באנקעט חגיגי יציין סיומו של מבצע הכנה לי"א ניסן - "ראו באורי שזרח", והגרלות "יריד ליובאוויטש" ● בהשתתפות רבנים, ראשי ישיבות, רמי"ם ומשפיעים ●

 

'ישראל היום' עם סיפורו של הזמר שהפך לחב"דניק

די להגיע לבית של אריאל זילבר צריך לנסוע לכיוון העיר אריאל, לעבור את הקו הירוק, לנסוע בין כפרים ערביים עוינים, שמככבים לא פעם בחדשות בהקשרים לא חיוביים במיוחד, ואז, באמצע שום מקום, לפנות שמאלה, לנסוע עוד אי אילו קילומטרים ולחפש את השלט "גיתית." לפני ארבע שנים קבעו זילבר ואשתו שוש את ביתם כאן, בין השומרון לבקעת הירדן, כשהיישוב היהודי הקרוב ביותר הוא מעלה אפרים - גם הוא, איך לומר, לא ממש עיר.

"אין לנו שום כוונה לזוז מפה," מצהיר זילבר (70) בהחלטיות. "איפה יהיה לנו תנאים כאלה קרוב לתל אביב"?

קרוב לתל אביב?

"בטח. 60 קילומטר מתל אביב זה קרוב."

60 קילומטרים, שמחצית מהם בשטח לא ידידותי. היו כאן פיגועים, אתה יודע.

"אני לא מפחד. למה, בתל אביב אין סיבות לפחד? כשהייתי ילד היו זורקים עלינו אבנים ברחובות תל אביב. אז מה יש לי לפחד? הכל פה שלנו, תראה איזה יופי. וחוץ מזה, בלי קשר, אני גם מגיע די הרבה לתל אביב."

המקום הזה גם עוזר לך ליצור או שאין קשר?

"אין קשר. אני יוצר בכל מקום שתשים אותי. את האלבום 'מסך עשן' הוצאתי כשגרתי בגליל, וכולם כתבו, 'וואו, הוא עושה מוסיקה גלילית' והתפעלו מהאווירה של האלבום. זה הצחיק אותי מאוד. איזה גלילית? הקלטתי הכל במרתף ובדירה הקודמת שלי בשינקין. זה בכלל לא חשוב איפה אני נמצא, העיקר שאוכל להמשיך ליצור."

הם גרים בבית שכור ישן עם סלון קטן וחדר שינה, פינת אוכל, מחשב ועשרות ספרי תורה על המדפים. גם תמונה של הרבי מלובביץ' יש, כמובן, ובחצר בחוץ מתנוסס דגל צהוב עם הכיתוב "משיח," כדי שה"רבה" לא יפספס את זילבר במקרה כשתבוא הגאולה. סמוך לבית נמצא חדר העבודה של הזמר, אולפן הקלטות קטן שבו הוא מעביר את אחר הצהריים מדי יום.

השלווה והשקט הפסטורליים של משפחת זילבר התערערו לפני חודשיים. עד אז זילבר היה די רחוק מהכותרות, למעט הבלחות באמירה פרובוקטיבית כזאת או אחרת. היום ההוא בתחילת פברואר היה אמור להיות יום שמח במיוחד עבורו, לאחר שנבחר פה אחד על ידי חברי ועדת אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) לקבל פרס מפעל חיים. ימים ספורים לפני הטקס הודיעה הזמרת אחינועם ניני, שהיתה אמורה לקבל פרס מיוחד על תרומתה למוסיקה ישראלית בתפוצות, שהיא מבטלת את השתתפותה ומוותרת על הפרס בשל זכייתו של זילבר. הטקס, שראוי להתמודד מדי שנה בקטגוריית הטקס המשעמם של השנה לצד יריבו הוותיק, חידון התנ"ך, הפך לאטרקציה תקשורתית ולזירת התגוששות פוליטית; אקו"ם מיהרה לחזור בה ולהחליף את הפרס מ"מפעל חיים" ל"פרס על תרומה למוסיקה הישראלית," וזילבר קרא על הבמה, בנאום ספונטני זועם, לסגור את הארגון.

"בכל אשמה דליה רבין, שהיא חברת דירקטוריון אקו"ם, ואני לא מבין מה היא רוצה ממני ואיזה סיפור יש לה בראש," אומר זילבר. "אני לא מבין את זה. תגיד לי אתה, אני ביקשתי ממנה את הפרס הזה? לא ביקשתי. הם הודיעו לי חודשיים מראש, אז יומיים לפני מבטלים את זה? זו פשלה מבחינתם. אבל מה שכן - היא עשתה לי שירות גדול, פרסום של מיליון דולר. בלעדיה אף אחד לא היה יודע בכלל שקיבלתי פרס."

רבין טענה שדעותיך בנושא מיעוטים, זכויות הפרט והקהילה הגאה הן בעייתיות. אפשר להניח שגם ההתבטאויות שלך על יגאל עמיר שרצח את אבא שלה לא הוסיפו לחיבתה אליך.

"מה אני אמרתי על יגאל עמיר? אמרתי שצריך להשוות את העונש שלו לעונש של רוצחים, שהורגים גברים, נשים וילדים בלי רחמנות. תחשוב על אמא שהבן שלה נרצח ככה סתם בפיגוע באוטובוס. אתה חושב שלא כואב לה כמו שלדליה כואב על אבא שלה? מה ההבדל? זה אותו כאב. אז למה את זה משחררים ואת זה לא? או שישחררו את כולם או שלא ישחררו אף אחד, כי רוצח זה רוצח. יש פה מוסר בסיסי. אני לא בעד רצח, ואם היא חושבת שכן היא לא הבינה טוב. זה הסיפור."

רצח פוליטי של ראש ממשלה, שיכול לשנות את מסלול ההיסטוריה, זה כמו רצח של כל אחד אחר?

"נכון שרצח של ראש ממשלה הוא גרוע מאוד, זה איום ונורא וכואב לי על רצח ראש הממשלה כמו שכואב לרבים. אבל הרוצח הוא רוצח, ולא משנה אם זה ראש ממשלה או מישהו אחר. יש חוק, יש סדר ויש היגיון. במקרה הזה מדובר בנקמנות, אנחנו נתנקם ביגאל עמיר עד סוף חייו. בוא גם ננקר לו את העיניים. אלה שרצחו יהודים, נותנים להם לעשות דוקטורט, אבל לעמיר אמרו, תמות, תירקב בקבר. למה? מה העניין? בסופו של דבר הוא בן אדם."

איך הרגשת כששמעת שהגדרת הפרס הוחלפה?
"כאב לי מאוד מאוד שאקו"ם, אלה שנתנו לי פרס דווקא עם הדעות שלי וכמובן גם בגלל השירים שלי, התקפלו בסופו של דבר. אני זוכר שהם כתבו בנימוקים לפרס ש'קירבתי את השוליים למרכז,' ומאוד שמחתי על זה. אמרתי, וואלה, יופי. סוף סוף יש פה משהו לאיחוד העם. זה שאמרו, 'למרות שהוא כהנא, ודתי וכזה וכזה - יאללה, בוא ניתן לו פרס' - זה יפה מאוד ומעיד על זה שאין סתימת פיות. אבל פתאום, ברגע האמת, אתה מגלה שכן. מה שהכי כאב לי זה שפיספסו את העניין החשוב הזה של אחדות ישראל. היה לי נאום מוכן של תודה רבה ואיזה כיף. אבל כשהתחלתי לקרוא, ראיתי שזאת לא השפה שלי ולא יכולתי לקרוא את זה."

לפחות יצאת עם סכום מכובד של 35 אלף שקלים.

"לא אכפת לי מהפרס. באקו"ם כל אחד מהם מרוויח את הסכום הזה בחודש. אם היו נותנים מיליון או שניים, הייתי אומר, וואלה."

מה עשית עם הכסף?

"אני תורם אותו לכל מיני עמותות, 6,000-ו שקל נתתי לאשתי כדי שתכתוב תסריט. פה ביישוב הרסו בית לא מזמן בטענה שהוא לא היה חוקי, אז נתתי למשפחה 2,000 שקלים. וחוץ מזה אתן כמה שצריך להדפסת התניא."

בנאום שלך קראת לפרק את אקו"ם.

"נכון, כי הם לא עושים את התפקיד שלהם. יש להם מיליונים, ואני לא יודע מה הם עושים עם כל הכסף. יש דברים מאוד מוזרים שקורים שם, ואין עליהם פיקוח. זה ארגון שמאלני."

אז מה, אתה בעצם חבר בארגון שמאלני? ירחם השם.

"כי אין לי ברירה אחרת. אבל הייתי שמח לפרק אותם ולעשות ארגון של עורך דין ושני פקידים, ולחלק את הכסף. לא מפעל ענק, שאתה בכלל לא יודע מה קורה בו בכלל. אגב, אין לי דבר נגד חברי אקו"ם, הם בסדר."

צילצלו אליך אמנים אחרי הטקס? קיבלת תמיכה?

"המון. הרגשתי את זה מכל כיוון. זה היה מוזר לקבל פתאום אהדה כזאת, נחמד מאוד. אבל כל העניין היה מיותר מלכתחילה."

שלמה בר היה המועמד השני לפרס, אתה חושב שמגיע לו?

"מגיע לו. כל אחד שמקבל פרס, אני בעד. אבל שירימו קצת את הסכום. לזמר מתחיל הם נותנים 10,000 שקל. מה זה? מספיק לשני נגנים בקושי."

איפה אתה שומר את הפסלון?

"לא לקחתי אותו. אני לא רוצה אותו, זה לא כבוד גדול בשבילי."

למרות שהטענות המרכזיות של זילבר מופנות כלפי רבין, מי שהעלתה את הדיון אל סדר היום ובסופו של דבר גרמה לשינוי היתה ניני. יומיים לפני הטקס כתבה הזמרת בדף הפייסבוק שלה: "רציתי להודיע שביטלתי את השתתפותי בטקס פרסי אקו"ם מסיבות אידיאולוגיות, וביקשתי שאף אחד גם לא יקבל את הפרס בשמי. בקיצור, ."delete דווקא כלפיה, זילבר סלחן יותר.

"אני לא כועס עליה בשום פנים ואופן. אני בסך הכל חושב שהיא קצת מבולבלת, זה הכל. היא חיה באירופה, היא חיה עם האיחוד האירופי ששונא אותנו שנאת מוות, והיא נותנת להם מה שהם רוצים לשמוע. מבחינתה היא עשתה את הדבר הנכון. היא בטח אומרת לעצמה, 'מה, הוא לא מאמין בשלום"'?

נעשה ניסיון הידברות?

"היא לא דיברה איתי בכלל. אם היתה מדברת איתי, הייתי מסביר לה את דעתי. ההשערה שלי היא שזה הכל בגלל שהיא מופיעה הרבה באירופה, והאיחוד האירופי הוא הרי נגד אנשי דת וימנים. אז היא כנראה חייבת להם משהו, ובעצם במעשה הזה היא החזירה להם. גם פגשתי אותה ביום שישי לפני הטקס ב'קשת.' היא קידמה שם את הדיסק שלה, ולא אמרה לי שום דבר."

חשבת אולי להזמין אותה לשיחה ולנסות להבין מה היא חושבת, או להסביר את עצמך?

"היא אנטי ישראל ואנטי יהודים. אני יכול לשבת איתה, לדבר איתה ולהסביר לה, אין לי בעיה. למה לא? אבל היא לא רוצה לשבת איתי. היא מחרימה אותי. אני לא מחרים אותה."

טקס אמרת שיש פה ניסיון של בעלי אינטרסים, שרוצים להתקדם על חשבונך. התכוונת אליה?

"כן, יכול להיות שהיא רצתה לעשות יחסי ציבור לעצמה."

בשנת 2005 הצליח זילבר להפתיע את תעשיית המוסיקה בארץ ואת מעריציו כשהחל בתהליך של חזרה בתשובה. מאז ועד היום הוא מנהל אורח חיים דתי קפדני, משתייך לחב"ד וחולם על היום שהרבי מלובביץ,' שנפטר לפני 20 שנה, יקום לתחייה.

מדי יום הוא מתעורר 4:20-ב לפנות בוקר, גם אחרי שעבר לשעון קיץ. בזמן שאפילו התרנגולות רק מתחילות לחלום, הוא כבר עסוק בקריאת ברכות השחר, עד "הודו." 5:15-ב מתחיל שיעור הגמרא הראשון, שבסיומו תפילת שחרית. בתום תפילת שחרית, שמלווה בהרבה כוונה, עובר זילבר ללימוד של שעתיים נוספות - המוקדשות לקריאת פרקי הרמב"ם ופרקים מהתנ"ך, לימוד החפץ חיים, תניא ועוד. לקראת השעה 13:00 הוא פורש לשנת צהריים. כשהוא מתעורר הוא מתחיל לנגן ולהקליט באולפן הסמוך לביתו.

"חזרתי בתשובה בגלל תוכנית הגירוש של אריק שרון," הוא אומר. זאת המכה החזקה שעם ישראל חטף, ומבחינתי, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. בזמנו לא הבנתי בדיוק מה אני עושה, אבל היום אני יותר מבין. אמרתי, אם אנחנו לא עושים את רצונו של הקדוש ברוך הוא בארץ הזאת, אז אנחנו לא מתאימים לארץ. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הארץ בגלל מי שאנחנו, ואנחנו צריכים לשמור עליה."

למה ההתנתקות כל כך נגעה לליבך?

"אני תמיד חונכתי לאהבת הארץ. הארץ הזאת היא שלנו אחרי אלפיים שנים. אנחנו פה, והיא שלנו. ופתאום - הכל הפקר (במלעיל; ע"ס). נותנים את זה ונותנים את זה. זה כאב לי מאוד. כל מה שקרה בגוש קטיף כואב לי עד היום.

"יש סיפור על יוסי בן אהרון, שהיה מזכיר הממשלה של שמיר. הם הלכו לוועדת מדריד, והרבה אמרו להם לא ללכת, כי ברגע שילכו, הכל נגמר, אין קו אדום והכל יהיה שלהם. למה? כי הוא יושב שם עם פארוק א-שרע, שר החוץ הסורי, וההוא צוחק עליו בפנים ואומר לו: 'אתה לא דתי, ואם לא הייתי יודע שהארץ הזאת שלי, מי היה מדבר איתכם בכלל'? אבל מה שהוא לא מבין זה שאנחנו בכלל הגענו לוועדה כי אנחנו גומלי חסדים, ולא רוצים לריב. אם מישהו יתיישב לי עכשיו בחדר ויגיד לי, בוא נדבר למי שייך החדר הזה - אני אגיד לו, מה פתאום. לך מפה. הבנת? זה בדיוק העניין."

ארץ ישראל השלמה, מאז ולתמיד?

"בטח, זה מה שהרבי אמר, וזה מה שאני עושה. בכל מקום שמאיימים על ארץ ישראל צריך לצעוק חזק. זה מה שאני עושה, ואני אמשיך בזה."

כששרון נכנס לתרדמת, היו אמירות בימין הקיצוני שזה היה "העונש" שלו על ההתנתקות.

"אני לא יודע אם זה היה העונש שלו, אבל אני יודע שהוא פגע בארץ ישראל, והרבי אמר שהוא יילחם בכל מי שפוגע בארץ ישראל ולא יוותר. אז כנראה יש בזה משהו. גם אל תכתוב 'להחזיר שטחים,' כי אנחנו לא מחזירים אלא נותנים. אף אחד לא מחזיר כלום, זה שלנו. גם הערבים מבינים שזה שלנו. הם אומרים: אלה מטומטמים, נעשה להם קצת טרור, והם תכף יתקפלו כי הם פחדנים. זה גרוע מאוד."

מה חשבת כששרון נפטר לפני כמה חודשים?

"כשהוא נפטר הקב"ה קיבל אותו, ואמרתי ברוך דיין האמת. יש לו הרבה זכויות, לשרון, אין מה להגיד, אבל לצערי הוא גם הרס הרבה. אומרים שהכל לטובה, אז כנראה זה נכון גם על הפינוי וההרס. אנחנו לא יודעים מה הטובה שצמחה מזה."

נראה לי שבזמנו היית יותר מיליטנטי. יכול להיות שהתעייפת?

"בזמנו באמת כעסתי מאוד ורתחתי, הייתי פחות סבלן כלפי מי שפוגע בארץ ישראל. התעייפתי, כן, אבל לא התייאשתי. אנחנו צריכים להילחם ולצעוק, כי אין חוכמות. אם היינו הולכים לפי מה שהרבי אומר, היינו במצב אחר לגמרי.

"באחת השיחות שלו הרבי אמר שאם בישראל היה מנהיג דתי שחובש כיפה, הולך עם ציציות, שומר שבת, שומר כשרות וכל שאר הדברים - כל העולם היה משתחווה בפנינו. אבל הם רואים אותנו אוכלים שרצים, אז הם אומרים שאנחנו אותו הדבר. מי אתם בכלל"?

אתה באמת מצפה שבמדינה הזאת, שיש בה רוב חילוני, יהיה מנהיג דתי?

"אם יהיה ראש ממשלה דתי, אז הרוב יהיו דתיים."

אתה יודע שבדרך כלל אם הרוב דתיים, הם בוחרים במנהיג דתי. לכן בבית שמש, למשל, נבחר ראש עיר חרדי.

"נכון, יפה מאוד. אבל זה לא משנה, כי צריך סובלנות והבנה, ולא משנה אם זה בבית שמש או בכל מקום אחר. אנחנו צריכים לדאוג לאיחוד של עם ישראל. גם יהודי שלא שומר מצוות הוא בעיניי יהודי טוב. יש גם הרבה דתיים שהם לא באמת דתיים, ויש חילונים שהם דתיים בנשמה שלהם. אבל זה לא משנה, דתי או חילוני. אסור שתתפתח שנאה, זה איום ונורא.

"כל מי שמדבר על ארץ ישראל הוא בסדר בשבילי. תראה מה קורה לכל אלה שהלכו נגד ארץ ישראל: תראה מה קרה עכשיו לאולמרט. תראה מה קרה לבגין. זה נראה כאילו זה במקרה, אבל שום דבר לא במקרה. יש דין ויש דיין, ורואים את זה."

אתה מגדיר את עצמך חרדי?

"אני כבר לא יודע מה אני. לא חרדי, לא חרדי. אבל אני גם לא מגדיר את עצמי כחוזר בתשובה, אלא כאחד שקיבל עליו את המצוות. אני עם הקב"ה כל הזמן. יש דברים שחרדים לא יסכימו איתי, אז כנראה אני פחות שייך אליהם."

מה למשל?

"את רוב השירים מהחומר הישן שלי הם פחות אוהבים, פחות מתאימים להם. כשהתחלתי את החזרה בתשובה, זה עשה רעש בעולם החרדי, והתחילו להזמין אותי להופיע. אמרתי, מה אני אשיר לכם? אתם לא אוהבים את השירים שלי. והם היו אומרים לי: תשיר, אנחנו אוהבים.

"הייתי שר 'רוצי שמוליק,' אז הם אמרו: מה אתה שר? מה זה המילים האלו? עברתי ל'בטי בם' - אמרו לי: 'לא לא לא, אוי ואבוי.' היום כבר יש לי שירים דתיים, שאני עושה לחרדים. כשאני מופיע בפני קהל דתי, אני משמיע שירים מהאלבום האחרון, 'הטלה והתרנגול.' שירים כמו 'השם מלך,' 'הבוטח בהשם,' 'שמחו בהשם,' 'תהילים ב.'''

יכול להיות שמבחינה אמנותית, דווקא הציבור החילוני מעריך אותך יותר?

"הציבור החילוני מעריך אותי יותר. גם דתיים רוצים לשמוע את החומר הישן, והם מנצלים את ההזדמנות שלא משנה לי ואני יכול להשמיע להם. אז זה בסדר."

יש שירים ששינית בעקבות החזרה בתשובה? שירים שאתה כבר לא שר?

"יש שירים שהפסקתי לשיר. אני מרשה לעצמי לשיר את השירים שלי, כי אין שם חילול השם."

חזרה בתשובה הפכה בשנים האחרונות לטרנד במוסיקה הישראלית. זילבר יכול בקלות להרכיב מניין עם אביתר בנאי, אהוד בנאי, עמיר בניון, שלומי שבת, ארז לב-ארי, שולי רנד ורבים נוספים. מעזרת הנשים יציצו רבקה זהר, אתי אנקרי ואולי גם עדן הראל. אבל השבירה הקיצונית של זילבר ימינה וההתבטאויות הפוליטיות שבאו בעקבותיה הרבה פחות מקובלות בברנז'ה. כולם יודעים שגם מי שמחזיק בדעות ימניות לא ימהר לבטא אותן בקול, כדי לא להפסיד קהלים.

זילבר, במקרה הזה, הוא היוצא מן הכלל. בשנים האחרונות הוא הוחרם, מספר ההשמעות שלו ברדיו פחת משמעותית ושיתופי הפעולה עם אמנים אחרים בוטלו, בעקבות חששם מ"המתנחל עם הזקן."

"אמנים ימנים מפחדים להביע את דעתם, וזה חבל מאוד. רוב העם ימני, והאמנים מפחדים. הייתי אורח של יהונתן גפן בצוותא, מול 300 איש. אז יהונתן אומר לי: אתה רואה את כל 300-ה האלה? זה כל השמאל שלנו. אין יותר. כשהוא הזמין אותי להופעה הזאת הוא קיבל קללות מכל הצד שלו, וזה הרגיז אותו מאוד. הוא אמר לי: 'מה זה השמאל הזה'? פתאום הוא קלט."

בניגוד לגפן, היו אמנים שדווקא כן ביטלו הופעה איתך.

"נכון, שי גבסו ושלמה גרוניך ביטלו לי. מה אני יכול לעשות? זה הקב"ה החליט, והכל לטובה. אין פה חוכמות."

אוקיי, נניח שהקב"ה החליט. זה לא מפחיד אותך, החרם הזה?

"אני לא אומר שזה לא מפחיד. ברגע שעשו עלי את החרם, אני רעדתי. אבל זה מה יש."

לא ניסית לשנות את זה?

"איך אני אשנה את זה? מה, אני אעשה משהו שנוגד את העקרונות שלי? אין מצב. כשאני מביע את דעתי או פועל למען משהו שאני מאמין בו, אני לא חושב אם אני משלם מחיר. השאלה הזאת בכלל לא מגיעה לי למחשבה. איזה מחיר? מה המחיר"?

נגיד, פגיעה בפרנסה?

"תודה לאל, יש לי פרנסה. עשו עלי חרם ואף חברת תקליטים לא רצתה למכור את הדיסקים שלי, וגם החזירו לי את הדיסקים הביתה. הייתי צריך למכור דרך האינטרנט הרבה זמן. אבל אין לי שום טענה נגד אף אחד. אני אמשיך להגיד את שלי, וזה לא משנה."

יש גם פחות השמעות ברדיו.

"בסדר. זה לא בידיי בכלל. אני עושה את מה שאני חושב שאני צריך לעשות, ואם זה משפיע על מישהו ככה או ככה - מה אני יכול לעשות? ארץ ישראל זה דבר חשוב, ואחדות ישראל זה הדבר הכי חשוב בעיניי. על זה אני נלחם, ובזה אני מנסה להתרכז. כל דבר אחר מבחינתי הוא פחות."

היית רוצה שישמיעו אותך יותר?

"בטח, מי לא רוצה? אבל היום, עם כל הרשתות החברתיות, הרדיו איבד הרבה מהכוח שלו. אתה רץ מתחנה לתחנה לקדם שיר, ובלי הרבה תועלת."

אל תגיד לי שיש לך פייסבוק.

כן, אבל לא אני מתעסק עם זה, יש לי אנשים שפעילים בשבילי.

אם היו בחירות היום, למי היית מצביע?

"לברוך מרזל ומיכאל בן ארי. לא שיניתי את דעתי, כי זו הדרך של הרבי. זה הדבר הכי קרוב לכהנא ולצביון היהודי. שתהיה יהדות בארץ הזאת."

הם לא הצליחו להיכנס לכנסת בבחירות האחרונות.

"נכון, מה אפשר לעשות? זה שהם לא מורגשים לא אומר שאני לא הולך איתם."

כתבת בעבר הרבה טקסטים של מחאה. זה עדיין מעסיק אותך?
"היה לי אלבום אחד כזה, 'פוליטיקלי קורקט,' אבל המחאה שלי היא עליזה ובהומור. היתה לי פעם מחאה של גוש קטיף ו'יהודי לא מגרש יהודי.' בתקופה ההיא גרתי בצפון וראיתי מה קורה לתושבים ולצפון, וזה הפריע לי. ואז כתבתי את השירים האלה."

איך אתה מתעדכן במה שקורה?
"בוואטסאפ. אני בקבוצה של אנשי ארץ ישראל, אתה מכיר את זה"?

לא ממש.
"זה שייך לכל החבר'ה של ברוך מרזל. אני מקבל שם חדשות שלא שומעים עליהן בערוץ .2 מי זרק אבנים, איפה זרקו בקבוקי תבערה, איפה הרסו בית."

בעבר חיברת מוסיקה לפרסומות. היום היית עושה את זה?
"אני עושה שיר. המוסיקה שלי יכולה לשרת אנשים אחרים, בתנאי שהיא משרתת גם אותי ושיש לי חופש יצירה. ברגע שמתחילים להגיד לי, 'תעשה ככה וככה' - אז תודה רבה, אני לא מעוניין. עשיתי את זה בעבר, אבל ברגע שהתחילו להתערב, אמרתי שזה לא בשבילי."

היית מוכר שיר שלך לפרסומת?
"לא. פעם רצו לתת לי דירה בשביל שאתן להם את 'בטי בטי בם,' ולא הסכמתי. כי ברגע שאני עושה שיר - השיר גמור מבחינתי."

אבל זה המון כסף.

"נראה לך שבשביל כסף אני לא אשיר את 'בטי בם?' מה זה? אולי בגיל ,80 בעזרת השם כשאגיע. אבל כל עוד אני מופיע ושר - אז לא. הצעתי לחברה של בירה שחורה לעשות להם פרסומת בחינם, כי אני אוהב מוסיקה שחורה. אמרו לי, 'אנחנו לא צריכים פרסומות, אנחנו חיים בלי פרסומות."'

למה אתה לא זורק את הטלוויזיה?
"אני לא זורק, וגם אתה אל תזרוק, כי יום אחד תפתח אותה ותראה בכל מקום משיח, משיח, משיח."

מסע הפרסום ליום צבאות השם תופס תאוצה

מסע הפרסום ליום צבאות השם תופס תאוצה ובמשרדי צבאות השם הארצי נקלטים היום הנתונים, המדווחים כבר על ביקוש ענק לרישום ליום צבאות השם.

מחלקת הפרסום ליום צבאות ה' הפיקה דף מיוחד המשלב תמונות מימי צבאות השם במהלך השנים, קטעי שיחות מהרבי ועוד, אשר ידרבנו את הילדים להשתתף ביום צבאות השם.

גם ה'טנקים' הצטרפו לגיוס הכללי, לעודד את ילדי ישראל מכל רחבי הארץ להשתתף באירוע הגדול, לכבודו של הרבי מלך המשיח. חב"ד אינפו שמח להגיש הצצה לפעילות.

טורו של שליח חב"ד ב'מקור ראשון' מחולל סערה בתקשורת

 חג המולד, התחנה המרכזית החדשה בת"א

צילום: אלי דסה

   הרב אהרן ליברמן

מדי פעם מתעוררת שוב הדאגה הצדקנית והמתחסדת ל"גורלה של יהדות התפוצות". סקרים ודיאגרמות מתפרסמים בקול גדול ובארשת חמורה, וכולם הופכים למחשבי קצו של העם היהודי, חלילה. הסקר האחרון בנושא ההתבוללות בקרב יהודי ארה"ב כבר שבר שיאים של נהי וקינה, ואלה נשמעו בתקשורת הישראלית ובכנסים אקדמיים רמי דרג. וכמובן, הפתרון הרווח מורה על כיוון אחד: "הגברת העלייה", "חיזוק ההיכרות עם מדינת ישראל", "הגברת החינוך לערכי הציונות".

פתרון זה הוא למעשה הטלת אשמה, שלרוב נאמרת מפורשות ובמילים בוטות, על הקהילות היהודיות בחו“ל, רבניהן ומנהיגיהן, ש“רוצים להמשיך לשמר את הגלות“; שכביכול במאמציהם למסד ולפתח את החיים היהודיים במקומם הם מונעים את העלייה לארץ ומנסים “לבנות יהדות ללא זהות לאומית“, ובכך גורמים להתבוללות הגדולה בחו“ל. ואז כרגיל מתכנסות ועדות בכנסת, נישאים נאומים ומוזרמים תקציבים (הדיווחים האחרונים ממשרד התפוצות מדברים על תקציב נוסף של מיליארד וחצי דולר (!) בשנים הקרובות לפרויקטים של "חיזוק קשר הנוער היהודי למדינת ישראל"). עולם כמנהגו נוהג.

כרב בקהילה יהודית בארה"ב, לצערי גם אני מדי פעם משתף פעולה בעל־כורחי עם מסכת השקר והצביעות הזו. שלוחי ארגוני העלייה והסוכנות היהודית מתקבלים בכבוד רב במוסדות הקהילה ומשלחות לביקורים ולעידוד העלייה לישראל יוצאות מהקהילה מדי כמה שבועות.

אך הפעם אני חש שאינני יכול לשתוק עוד. הגיע הזמן לשים את הדברים כפי שהם על השולחן, ולומר את הדברים באופן ברור וגלוי. לצערי הרב, מדינת ישראל איננה התרופה להתבוללות. במובנים רבים היא היא אחד הגורמים הבולטים לחיזוק ההתבוללות.

אגדת עם
אולי המקום הטוב ביותר להתחיל ממנו הוא הכותרת בשער העיתון "ידיעות אחרונות" מלפני מספר שנים, ש"בישרה" על כך שבמהלך שנה אחת בלבד עשרים ושלושה שגרירים ישראלים ועובדי שגרירות בעולם כולו התחתנו עם גויות מקומיות ללא גיור, וברוב המקרים ילדיהם מתחנכים כנוצרים גמורים (בכתבה פירטו את שמות הילדים – שמות נוצריים מובהקים). מדובר באנשים שנבחרו בקפידה לייצג את ישראל, כאלו שוודאי שנות לימוד בארץ, שירתו בצה“ל ועברו 12עברו את כל הקורסים של הפטריוטיות ואהבת הארץ. אלו “דמויות המופת“ שתפקידן לשמר את הקשר היהודי הלאומי של יהדות התפוצות.

עוד תוארה באותה ידיעה חתונתו של אחד השגרירים הישראלים, שאליה הוזמנו נכבדי הקהילה היהודית המקומית. אלה הזדעזעו לגלות שהכלה עונדת לצווארה צלב גדול. אכן, לדאבוני, אני באופן אישי חוויתי מקרה דומה. שנים רבות של פעילות מאומצת, הרצאות ושיעורים בנושא מעלתם וייחודם של יהודים, קדושתם והבדלתם מן העמים, ירדו לטמיון כאשר איש הקונסוליה הישראלית המקומית, דמות מוכרת ואהודה בקהילה, הזמין את כולם לחתונתו עם גויה מקומית.

מבחינה מסוימת נעשה עוול גדול ליהדות 8% ארה“ב בסקר האחרון, שהעיד על גידול של בשיעור נישואי התערובת. מדוע אף אחד לא דיבר על כך שבסקרים שנעשו בקרב קהילות ה“יורדים“ הישראלים בארה“ב שיעור נישואי התערובת גדל שנה פי שלושה?! כאשר מדובר בקהילות 15בתוך קטנות של ישראלים, כמו במזרח־אירופה, הנתונים מחרידים עוד יותר. בכינוסי רבנים של קהילות בחו“ל מוסכם על כולם כי הקהל הקשה ביותר להשפעה בנושא שמירת הזהות היהודית הוא דווקא הישראלים בוגרי החינוך בארץ. דווקא הם, לא רק שאינם מבינים את הבעיה בנישואין לגויות, אלא הם אפילו די גאים בכך שהצליחו “להשתלב“ באזור מגוריהם. זוהי עובדה: פירות החינוך הישראלי, שאמורים להיות הדגל והקטר של יהדות העולם, הם הם המובילים את מגמת ההתבוללות העולמית.

העובדה שההתבוללות טרם נגסה באופן משמעותי בארץ ישראל היא מכורח המציאות בלבד. עדיין (למרות המגמה בחוק לקבל כאזרחי הארץ יותר ויותר גויים) רוב מוחלט בארץ הוא יהודי, כך שהסיכוי לפגוש בן זוג יהודי הוא גבוה מאוד. אבל האם ניתן להשוות זאת לסטודנט יהודי נבוך בארה“ב, שסיכוייו לפגוש בת זוג יהודייה כמעט אפסיים?

חיזוק הקשר למדינת ישראל, כפי שנטען על ידי רבים, איננו אפוא הפתרון. מה בדיוק אמור לחזק את "זהותו היהודית" של הנער האמריקני המבקר בישראל? עובדה היא כי הסקר המפורסם לא מצא גידול באחוזי ההתבוללות בקרב משפחות אורתודוקסיות בחו"ל, גם אלו שלא הקפידו במיוחד על טיולים שנתיים לישראל. משפחות מקהילתי שביקרו במהלך ראש השנה האזרחית האחרון בישראל עמדו נבוכים מול עצי האשוח שהיו פרוסים בפתחי החנויות בתל־אביב. אנשים התקשרו אליי מבולבלים כאשר מדריך תיירים ישראלי קבע באוזניהם בביטחון כי "סיפורי מלכות דוד ושלמה ובית המקדש הראשון בירושלים אינם אלא אגדת עם בדיונית". בכתבה בולטת של אחד העיתונים הגדולים בארץ הם הבחינו שהובא כשירות לציבור הרחב "מחירון" השוואתי של עצי אשוח ושאר "צורכי החג" של ה-‏25 בדצמבר.

ורים רבים בקהילתי השולחים את ילדיהם ללימודים באוניברסיטאות בישראל מספרים לי בזעזוע על קורסים שבהם הסטודנטים לומדים על כך שהעם היהודי אינו אלא שבט כוזרי מהמאה התשיעית שאין לו כל קשר היסטורי לארץ ישראל, ועל טיולים ומפגשים שבהם מאלצים את ילדיהם ליצור "חברויות והיכרויות" עם בני נוער ערבים. עוד הם מדווחים כי באוניברסיטאות בארץ אסור לקיים פעילות "ליהודים בלבד" (דבר מקובל בקמפוסים בחו"ל, שאף מעודדים זאת).

זהות אזרחית
ניקח לדוגמה את חג החנוכה. תכניו, מנהגיו ומסריו של החג בחו"ל הינם נשמת אפה של כמעט כל קהילה ומשפחה יהודית, גם זו הנחשבת "רחוקה" ביותר מן המסורת. אפילו הגויים נוהגים לציין בנאומיהם את החג ואת מסריו החשובים. אך במדינה שאמורה להיות דגל הזהות היהודית הנצחית, התבטאו לפני חודשיים "אנשי רוח" נחשבים לעיתון "מקור ראשון" ואמרו כי הם מזדהים דווקא עם עמדת המתיוונים בשעתם ולא עם החשמונאים, הגדיל לעשות יו"ר כנסת ישראל לשעבר, שכינה את עצמו "מתייוון גאה" ואת מתתיהו החשמונאי "רוצח, קנאי, פנאט ופונדמנטליסט", שאבו־מאזן הוא מנהיג מוסרי למופת ביחס אליו. האם חיזוק הקשר של נוער התפוצות למדינה שאלו הוגי הדעות בקרבה יסייע לשמור על זהותם היהודית?

אינני רוצה להיכנס לרכילות על בנו של ראש הממשלה. ההלכה היהודית מלמדת שאסור לקבל לשון הרע על אף יהודי. מה שהפריע לי בפרשה זו הוא ה"תדהמה" שבה הוכו אמצעי התקשורת, כולל הדתיים. האמנם ניתן להיות מופתעים היום מקשר של בוגר החינוך הישראלי עם מי שאינם בני עמו? הרי כולנו יודעים שזהו בדיוק הכיוון של החינוך בגנים, בבתי הספר, בתיכונים ובאוניברסיטאות בארץ; חינוך להתערות בין העמים, ל"שוויון", ל"כולנו בני אדם" ולטשטוש מוחלט של הנשמה והמהות היהודית.

החינוך לנער בארץ (במקרה הטוב – אם המורה שלו אינו מתנגד גם לצה"ל...) גורס שמי שמדבר עברית, שומר את הדמוקרטיה ואת חוקי המדינה ומתגייס לצה"ל הוא "בן העם שלי", וחלילה מלהבדיל בינינו רק משום שהוריו אינם יהודים. זאת מלבד תוכני הלימוד שאף לועגים במרומז למסורות ולמנהגים יהודיים. כך, למשל, בשונה ממקומות רבים בעולם – אסור למורה בתיכון להנחיל לתלמידיו את האמונה כי "ששת ימים ברא ה' את השמים ואת הארץ".

אני נזכר שבחג הסוכות השנה, כששרנו בבית־ הכנסת את "אתה בחרתנו מכל העמים", ניגש אליי אחד מהישראלים היורדים ושאל במבוכה מדוע אנו שרים שיר גזעני. עבורי היה זה רגע שסימל את תמצית החינוך בישראל: החלפת ה"אתה בחרתנו" ב"נהיה ככל הגויים".

מהו בעצם הנימוק שנותן החינוך הישראלי לשמירה על הזהות היהודית? כל מה שאנו שומעים הוא משהו לא־ברור על "זיכרון השואה שעלינו להעביר לדורות הבאים", או קלישאות ריקות על "המוסר היהודי", שלרוב אין לו קשר למוסר היהודי האמיתי – תורת ישראל. כל העמדת הפנים הזו פשוט מקוממת: וכי אין זה ברור שיהודי שאינו מתחנך להכרת נשמתו היהודית, לאמונה שלמה ולקיום מצוות, אין לו בעצם כל סיבה אמיתית להתחתן עם יהודייה ולהמשיך את שושלת העם היהודי?

לא לחינם רואים רבים ביהדות התפוצות בספקנות מרובה את "הדאגה העמוקה" שחשים בישראל להתבוללות בחו"ל, ואת הכספים הרבים המגיעים מתקציב המדינה עבור קידום אותו ערך מעורפל של "חיזוק הזהות הלאומית בתפוצות". הרושם הכללי הנוצר אצלם, כנראה בצדק, הוא שלא בתודעת הזהות היהודית של הנוער בחו"ל מנסים להשקיע, אלא בהמשך הזרמת המזומנים של הורי אותו נוער, ובהכנסות הגבוהות לקופת המדינה מן "התיירות היהודית" בארץ.

אני מאשים
במהלך ביקורי האחרון בארץ התארחתי, יחד עם משלחת רבנים נוספים מחו"ל, בכנסת ישראל, ושוב שמענו את אותם נאומים ריקים מתוכן על "העמקת הזהות היהודית בתפוצות" ו"חרדה להמשכיותו של העם בגולה". באותו רגע רציתי לקום ממקומי ולזעוק לחלל מליאת הכנסת: "אני מאשים!".

אני מאשים את משרד החינוך הישראלי על המצאת ה"יהדות כתרבות" שאין בה כל היגיון ועתיד; אני מאשים את מוסדות התרבות הישראלית על הטשטוש המכוון של הזהות היהודית האמיתית, ערכיה ומשנתה; אני מאשים את מעצבי דעת־הקהל בישראל על השכחת תורת ישראל ומסורת ישראל מן הדור הצעיר, שסביו וסבותיו מסרו את נפשם עבורה. כן, אני מאשים את מדינת ישראל, שכמרכז היהודי הגדול בעולם היא מתנכרת לתורת ישראל, ובכך מעודדת את ההתבוללות הנוראה ואת מחיקת הזהות היהודית בעולם כולו!

אינני מתנגד, חלילה, להשקעה של מדינת ישראל ביהדות התפוצות. הלוואי שרק חלק מהתקציבים המכובדים אכן יועברו לחיזוק החינוך היהודי המסורתי לבני הנוער היהודים בעולם כולו – חינוך שבו לא מתביישים ללמד על שמירת שבת וכשרות, ולשנן עם הילדים את "שמע ישראל". אך אם אכן אכפת למישהו מההתבוללות האוכלת בכול בחו"ל, הרי הפתרון האמיתי הוא בשינוי מהיסוד של החשיבה הישראלית כולה, בחינוך הניתן לנוער בתוככי מדינת ישראל. ממשלת ישראל צריכה סוף סוף להבין, אחרי עשרות שנים, שוויתור על חינוך יהודי אמיתי ומאמין פירושו התבוללות מואצת, נטישה של הארץ והמולדת על ידי הנוער, וחורבן חלילה וחס של העם בישראל.

הרבי מלובביץ‘, הלוחם הגדול ביותר בדורנו על שמירת הזהות היהודית בעולם כולו, אמר פעם שמקימי המדינה המציאו תחנות “טיפת חלב“ לילדי ישראל, אך שכחו לדאוג לתחנות “טיפת חיים“ של “תורת חיים“. רק חינוך יהודי אמיתי, בדרך ישראל סבא, הוא הפתרון. חינוך שלא מתבייש לומר שאנו “עם סגולה“, ש“בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו“, ש“עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב“. רק דרך זו תגדל יהודים הגאים ביהדותם, ושיהדותם גאה בהם. יהודים שלא יראו בארץ ישראל רק “עוגן יהודי לאומי“, אלא ֵידעו מהי משמעות קדושתם של ארץ ישראל ושל תורת ישראל. יהודים שיחושו בכל מאודם שנשמה א־לוהית בקרבם, ולא יעלו על דעתם להתחבר למי שאינם שייכים לאומה קדושה זו.

מאבק חינוכי זה על נפש הדור צריך להיעשות בפנסילבניה, בפלורידה ובאוהיו, באוסטרליה ובשבדיה, בגרמניה ובאוקראינה, אך עוד יותר מכך באשדוד, בראשון־לציון, בחיפה ובתל־אביב. כל מי שעתיד העם היהודי נוגע ללבו צריך להתגייס למשימה קריטית זו. במקום להשקיע מיליארדים מכספי המדינה ומכספי תורמים לייעודים לא מחייבים כמו "חיזוק הזהות הלאומית", חוגי ריקוד הורה וטיולי גמלים במדבר יהודה, יש להשקיע זאת במשימה החינוכית הראשונה במעלה – חינוך הנוער היהודי בכל מקום, ובעיקר בישראל, להכרה אמיתית של תורת ישראל ושל מהות נשמת היהודי.

אני מתפלל בכל לבי שיש גרעין של אמת ב"זעזוע" שהביעו רבים מאישי הציבור בארץ מתוצאות הסקר המצערות. אולי הדבר יביא סוף סוף לשינוי הכיוון ולהפנמה ש"כך אי אפשר עוד". הגיע הזמן שהחברה היהודית והישראלית תעשה את פניית הפרסה המיוחלת ותתחיל להשקיע בחינוך יהודי אמיתי לכל ילד וילדה יהודים.